כיצד מפענחים את תוצאות בדיקת השמיעה ההתנהגותית למבוגרים? מה הן דרגות החומרה של ירידת השמיעה? מה המשמעות של צורת העקומה של ליקוי השמיעה וכיצד מתבטא הקושי השמיעתי בפועל בהתאם לצורת העקומה? מוזמנים לקרוא בהמשך הכתבה.
תוצאות בדיקת שמיעה התנהגותית (בדיקה בה נדרש שיתוף הפעולה של הנבדק) מוצגות בגרף שנקרא אודיוגרמה (Audiogram). גרף זה מאפשר לנו לאפיין את סוג ליקוי השמיעה, ולהבין את דרגת חומרתו.
גרף האודיוגרמה מציג את ספי השמיעה של הנבדק עבור הצלילים המושמעים לו בבדיקה. משמעות המונח סף שמיעה הינה העוצמה החלשה ביותר בה סימן לנו הנבדק ששמע את הצליל.
גרף האודיוגרמה – מה הוא מראה לנו?
הציר האופקי (ציר ה-X): ציר זה מייצג את תדירות הצלילים המושמעים במהלך הבדיקה. תדירות נמדדת ביחידות שנקראות הרץ (Hz). בבדיקת שמיעה קונבנציונלית נבדקים הצלילים בטווח התדירויות 250-8000Hz.
הציר האנכי (ציר ה-Y): ציר זה מייצג את עוצמת הצליל שהושמע לנבדק. העוצמה נמדדת בדציבלים (dB HL).
במהלך הבדיקה מושמעים צלילים בטווח עוצמות של 0-120dB בהתאם לשמיעת הנבדק, כלומר בפועל העוצמה מוגברת עד שהנבדק מסמן ששמע, ובנקודה זו מסומן סף השמיעה (לאחר וידוא חוזר של תגובתו).
לדוגמה, סף שמיעה המסומן ב-20 דציבל מצביע על כך שהנבדק יכול לשמוע צליל בתדר מסוים כאשר הוא מושמע לו בעוצמה של 20 דציבל או יותר. סף השמיעה גרוע יותר ככל שהוא מסומן נמוך יותר על גבי הגרף.
סימונים עיקריים על גבי האודיוגרמה
O מייצג את ספי השמיעה בהולכת אוויר באוזן ימין באמצעות אוזניות, לרוב אוזניות חיצוניות (Supra Aural).
X מייצג את ספי השמיעה בהולכת אוויר באוזן שמאל.
מייצג את ספי השמיעה בהולכת עצם באוזן ימין. ספי העצם נמדדים בעזרת מתנד עצם, קופסה שחורה קטנה המוצמדת לעצם שמאחורי האוזן (Mastoid).
מתנד העצם רוטט כשעובר בו צליל, ומנגנון זה מאפשר להעביר את הצליל ישירות לאוזן הפנימית. באופן זה ניתן לעקוף את מסלול השמיעה הרגיל, ולהעביר את הצליל ישירות לעצב השמיעה.
מייצג את ספי השמיעה בהולכת עצם באוזן שמאל.דרגות החומרה של ירידת השמיעה
כאמור, מיקום הסימונים על גבי האודיוגרמה משקף את רמת הליקוי השמיעתי, כיוון שהסימונים משקפים את העוצמה החלשה ביותר שהנבדק מסוגל לשמוע בכל תדר.
נהוג לסווג את חומרת הירידה בשמיעה ע”פ הטבלה של חוקר בשם גודמן (Goodman,1965). טבלה זו מתייחסת לספי השמיעה בהולכת אוויר.
סיווג | סף השמיעה (ב-dB HL) |
שמיעה תקינה | 0-15 |
*ליקוי מזערי | 16-25 |
ליקוי קל | 26-40 |
ליקוי בינוני | 41-55 |
ליקוי בינוני-חמור | 56-70 |
ליקוי חמור | 71-90 |
ליקוי עמוק | 90+ |
כלומר, אם הסמלים ממוקמים עד לקו ה-15 דציבל, המשמעות היא שמדובר בשמיעה תקינה, אם הם ממוקמים בין 16-25 דציבל ליקוי השמיעה מוגדר כמזערי, וכן הלאה.
אודיוגרמות לדוגמה:
*קטגוריית הליקוי המזערי התווספה לטבלה רק בשנים לאחר מכן, וזאת לאור הצטברות ראיות שהעידו על כך שגם לליקוי שמיעה מינימלי תיתכן השפעה משמעותית בקרב ילדים באספקטים כמו התפתחות השפה והישגים אקדמיים עתידיים.
צורת העקומה של ליקוי השמיעה
סימון הספים על גבי האודיוגרמה יוצר עקומות במגוון צורות. צורת העקומה מעידה רבות על אופיו של ליקוי השמיעה, ועל סוגי הקשיים איתם מתמודד לקוי השמיעה.
צורת האודיוגרמה השכיחה והאופיינית ביותר לאנשים עם ירידת שמיעה כתוצאה מעלייה בגיל (Presbycusis) היא צורת עקומה יורדת/ משתפלת (Sloping curve). עקומה זו מראה שהנבדק מצליח לשמוע את התדרים הנמוכים בעוצמה חלשה יותר בהשוואה לתדרים הגבוהים (כלומר, ספי השמיעה שלו טובים יותר בתדרים הנמוכים בהשוואה לגבוהים).
עקומה יורדת/ משתפלת (Sloping curve):
כיצד מתבטא הקושי השמיעתי בפועל בהתאם לצורת העקומה?
ירידת שמיעה פוגעת ביכולת לשמוע תדרים מסוימים. היות שהדיבור מורכב מתנועות ועיצורים בתדרים שונים, ייתכן קושי להבחין בעיצור או בתנועה בתדרים מסוימים במידה שהשמיעה לקויה, ולפיכך יווצר קושי להבין את הנאמר במקרים מסוימים.
בדוגמת העקומה היורדת/ משתפלת, ייתכן קושי רב לשמוע ולהבחין בין העיצורים השורקים השונים בשפה (ש’, צ’, ז’, ס) כיוון שהם צלילים עם תכולת תדר גבוהה.
צורה נוספת היא עקומה שטוחה, שמשמעותה היא שירידת השמיעה זהה או דומה לאורך התדרים השונים, ולכן הקושי במקרה זה יבוא לידי ביטוי בהבחנה בין כל צלילי השפה.
עקומה שטוחה (Flat curve):
צורות אפשריות נוספות הן עקומה עולה (Rising) המשקפת שמיעה טובה יותר בתדרים הגבוהים בהשוואה לנמוכים,
צורת U המשקפת שמיעה טובה יותר בתדרים הנמוכים והגבוהים בהשוואה לתדרי הביניים, צורת U הפוכה ועוד.
ייתכנו גם עקומות שמיעה שלא ניתן יהיה לסווגן ע”פ צורה אופיינית מסוימת.
בדיקות דיבור- SRT ו-WRS/ דיסקרימינציה
בנוסף לגרף האודיוגרמה יופיעו בטופס גם תוצאות בדיקות דיבור, המשקפות את יכולת הנבדק לשמוע ולהבין דיבור.
תוצאות בדיקות הדיבור יופיעו בדרך כלל בתחתית או בצד האודיוגרמה, והן מספקות מידע רב על יכולות השמיעה של הנבדק, ועל סיכויי ההצלחה שלו בתהליך שיקום שמיעה באמצעות מכשירי שמיעה.
SRT – רשימת המילים הראשונה מורכבת ממילים דו הברתיות, והיא מאפשרת לבדוק מהי העוצמה הנמוכה ביותר בה מזהה הנבדק לפחות 50% מהמילים הנאמרות לו. כך מוצאים את סף השמיעה למילים SRT-Speech Reception) Threshold).