תארו לכם שאתם אוכלים במסעדה עמוסה. ברקע צלחות נוקשות בשולחן, כיסאות חורקים, אנשים מדברים וצוחקים, ומלצרים מתרוצצים. אתם מתאמצים לעקוב אחרי מה שקורה סביב השולחן שלך – והמאמץ לעשות את זה מתחיל לגרום לכם להרגיש יותר ויותר עייפים.

בסופו של דבר, אתם מתחילים להעמיד פנים שאתם שומעים הכל מצוין. אתם מהנהנים, נראים מתעניינים וצוחקים עם כולם למרות שלא הבנתם את הבדיחות. אתם מתחילים להרגיש מנותקים. כשאתם עוזבים את המסעדה אתם חשים כאב ראש, אכזבה וחושבים כמה שלא מתאים לכם לחוות את החוויה הזאת שוב בקרוב.

כשיש ירידה בשמיעה, יש ירידה ביכולת לשמוע צלילים מסויימים, ולכן המוח צריך לעבוד קשה יותר על מנת למלא את החוסרים בשמיעה, ולנחש מה נאמר.
משימות אלו דורשות משאבי מוח רבים יותר ולכן יש תחושת עייפות מוגברת ומוקדמת יותר. השימוש במשאבי מוח
רבים יותר על מנת לשמוע, משאירים פחות משאבי מוח
לפעולות אחרות חשובות לא פחות, כגון: זיכרון של הנאמר בשיחה.